שיהיו מרובעות וכו׳ – בפרק הקומץ (מנחות ל״ה) ובפרק הקורא עומד (מגילה כ״ד:) תנא תפילין מרובעות הלמ״מ אמר רב פפא בתופרן ובאלכסונן כלומר שלא יפסידו בתפירתם את ריבועם במשיכת חוט התפירה ובאלכסונן נמי שיהא ריבוען מכוון אורכן כרוחבן כדי שיהא להם אותו אלכסון שאחז״ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא:

ושיהיה בעור של ראש וכו׳ – פרק במה מדליקין (שבת כ״ח:) אמר אביי שי״ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש רבינו דהיינו שי״ן מימין ושי״ן משמאל ובשימושא רבה צורה דשי״ן דימינא תלת רישי ודשמאלא ארבעה רישי ואי אפיך לית לן בה:

ושיכרוך הפרשיות במטלית – ירושלמי פ״ק דמגילה כתבו הרי״ף סוף הלכות ס״ת הלכה למשה מסיני שטולין במטלית ומפרש רבינו דהיינו שיכרוך הפרשיות במטלית:

ושיכרוך אותה בשיער – שם בירושלמי ובבבלי פ׳ שמונה שרצים (שבת דף ק״ח) הל״מ שהתפילין נכרכות בשיער ונתפרות בגידין:

ושעושין להם מעבורת וכו׳ – בהקומץ רבה (מנחות ל״ה) אמר אביי האי מעברתא דתפילין הל״מ וכתב הערוך פירוש מעברתא דתפילין הוא תיתורא וכן גשרים נקראים מעברתא ונקראים תיתורא ובתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילי עד כאן לשונו. וכתב הרא״ש ז״ל ולא בעי למימר דתרווייהו חדא מילתא היא דהא בגמרא חשיבי כב׳ כלומר דגרסינן הכי אמר רב חננאל אמר רב האי תיתורא דתפילי הל״מ אמר אביי האי מעברתא דתפילי ושי״ן של תפילין הל״מ אלא משום דמחברי אהדדי חשיב להו כחדא ודעת רבינו דתרווייהו חדא כפשט לשון בעל הערוך ואף ע״ג דכבר א״ר חננאל דהל״מ הוא איידי דבעי אביי למימר דשי״ן של תפילין הל״מ אמר נמי דהאי מעברתא הל״מ לומר כי היכי דההיא מעברתא הל״מ כדא״ר חננאל א״ר ה״נ שי״ן הל״מ היא ואיצטריך למימר הכי דלא תימא רב חננאל ואביי פליגי דלרב חננאל שמיע ליה דתיתורא דוקא הל״מ ולא שי״ן ואביי שמיע ליה דשי״ן דוקא הלכה למ״מ ולא תיתורא להכי הדר אביי ואדכר מעברתא לומר דלא פליג אדרב חננאל. ומלשון רבינו נראה שהבתים והתיתורא של עור אחד הם וכ״כ הרא״ש ז״ל דמשמע כן מפירש״י והעולם לא נהגו כן לפי שעור הבתים דק ועור התיתורא צריך שיהיה עב וחזק מפני שהרצועה שם תמיד ולכן כופלים עור לשנים ועושין נקב מרובע בכפל העליון ומכניסין בו הבתים והכפל התחתון מכסה פי הבתים ונמצאת מעברתא מהעור העב החזק:

ושיהיו הרצועות שחורות – בפרק הקומץ (מנחות שם) אמר רב יצחק רצועות שחורות הל״מ ואמר בגמרא דהיינו מבחוץ אבל מבפנים מאי זה גוון שירצה ובלבד שלא יהיו אדומות:

ושיהיה הקשר וכו׳ – (שם) אמר רב יהודה בר רב שמואל משמיה דרב קשר של תפילין הל״מ. ומפרש רבינו דהיינו שיעשה קשר כעין דל״ת:

כיצד עושין וכו׳ עד מקום הרצועות – פשוט הוא וקצתו בשימושא רבה ופירוש מלת תובר כתב בעל הערוך שתוברות הם לולאות כגון בית כניסת המיין שעושים למכנסיים:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כיצד סידור הפרשיות וכו׳ – פרק הקומץ רבה (מנחות ל״ד:) ת״ר כיצד סדרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא איפכא אמר אביי ל״ק כאן לימין הקורא וכאן לימין המניח כ״כ הרי״ף בהלכות תפילין. וגירסת רבינו והקורא קורא כסדרן וכתב הרא״ש ז״ל שהיא גירסת ר״ת ומפרש רבינו והקורא קורא כסדרן כלומר כסדר שכתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר הלכך הא דקתני קדש והיה כי יביאך [מימין] שמע והיה אם שמוע [משמאל היינו ימין ושמאל הקורא] וכן דעת רש״י ז״ל. וכתב הרא״ש ז״ל דהכי משמע במכילתא בפ׳ והיה כי יביאך דתני בד׳ מקומות הזכיר הכתוב פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ד׳ פרשיות והדר תני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו ומשמע כסדר ששנאן ברישא אך ר״ת ור״ח ורבינו האי ורב שרירא ז״ל חולקים על רבינו ומפרשים הסוגיא בענין אחר:

וכתב הראב״ד: על דברי רבינו א״א רבינו האי אינו אומר כן וכו׳. ולפיכך תפס הגאון דרך פשיטות הגמ׳ ושם ההויות באמצע עכ״ל:

וכבר נשאל רבינו על זה מחכמי לוניל וזה לשון השאלה:

יורנו – רבינו מה שכתב בפ״ג כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית ראשון שהוא על ימין המניח וכו׳ ונחנו תלמידיך קבלנו מרבותינו שקבלו מהגאונים ורבינו האי בראשם דבעינן הויות באמצע וכן פירשו בסנהדרין הא דאמר רב יהודה אמר רב כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע. וגם כן קבלנו מהם כי הקלף נקרא אותו צד שהשיער דבוק בו בעודו חי ודוכסוסטוס אותו צד שהיה דבוק בבשר וכמדומה לנו שנמצא בספרו הפך זה על כן משכנו ידינו מהם עד שיבא דברך יורנו כדת מה לעשות:

תשובה: זה שעלה בדעתכם בסדור הפרשיות וקלף שהוא החלק שהשיער דבוק בו כך היה דעתי מקודם ככם ותפילין שהיו לי במערב כך היו וכך כתב אותו שכתב חיבור בתפילין שמו רבי משה בר מיימון מקורטובא ואותו חיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי מערב מלפני וגם ה״ר יצחק זכרונו לברכה כוותיה ס״ל בתשובה וגם חכם אחד יש שמו רבי יעקב קלעי ככה עשה והרבה גאונים חלקו על דבר זה וכל אנשי מזרח וכל אנשי ארץ הצבי הקדמונים חולקים על דבר זה ואמרו כי החכמים הנאמנים פתחו התפילין של רבינו האי והיא כתובה על הסדר שכתבתי בחבורי ורבי משה דרעי כשבא מן המערב לארץ ישראל היתה תפלה שלו כמו אנשי מקומכם וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהם השליך תפליו ועשה על הסדר. והראיה ברורה בדבר זה מה שאמרו בהקומץ רבה והקורא קורא כסדרן כלומר כדי שיהא הקורא קורא קריאת הפרשיו׳ כסדר התור׳ ונוסח זה לא היה בספרים שלנו אבל הנה מצאתי הנוסחאות הישנות וכך היה כתוב בהם בכלן ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולם זהירים במצוה זו וכסדר התורה כתבו איש מפי איש ולדברי הכל תפלה של יד סדר פרשיותיה על סדר התורה ודין הוא שתהא כתיבת שתיהן שוה שהרי לדברי רבי יוסי טולה עור על של ראש ומניחה על ידו ש״מ סדר אחד לשתיהן. וכן לענין קלף ודוכסוסטוס טעות גדולה כל האומר כמו שעלה על דעתכם שהדבר ידוע שאנו מצריכין להיות הכתיבה תמה נאה ביותר ובפירוש אמרו חכמים שהכותב על דוכסוסטוס יכתוב במקום שיער והכתיבה שעל הקלף תהיה במקום בשר ואם תאמרו כמו שאמרו מקצת הגאונים שהקלף הוא אותו חלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין אותו הערביים ר״ק ועושים אותו בסיד ולו שני פנים האחד חלק ביותר שהוא הנאה לכתוב עליו ואחד שבו אדמומית מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו אינו נאה אלא מפוזרת ומדובללת והוא מקום השיער והדוכסוסטוס הוא החלק הדק מן העור שקורין אותו בלשון ערבי קשט ויש לו שני פנים האחד נאה לכתיבה והוא מקום השיער והפנים האחרים דבוקים בחלק העבה אינם ראויים לכתיבה כלל אלא הדיו נבלע בהם וכל האותיות יהיו מטושטשות, נמצא לדבריכם ולדברי אותם שאמרו ככה תהיה הכתיבה בקלף ובדוכסוסטוס במקום ריעות ופחיתות שאין הכתיבה מעולה בהם. והראיה השנית שהכרעתי בה דברי האומר כדברי שכתבתי בחבורי זו היא כי הדבר ידוע שספר תורה מקודש יותר מן התפילין והתפילין מקודשים יותר מן המזוזה וכך היא ההל״מ שיהא עור כל אחד מהם חזק ובריא כדי לעמוד ולהתקיים כפי קדושתו ס״ת הוא עור שלם ותפילין על הקלף שהוא חצי העור העבה ומזוזה על הדוכסוסטוס על החצי האחר הדק נמצא כל אחד מהם לפי מעלתו בקדושה מעלת עורו הקיימת וכתיבת כל אחד במקום הנאה לכתיבה כדי שתהיה כתיבתן תמה עכ״ל. ומ״ש בתשובתו וכן כתב אותו שכתב חבור בתפילין שמו רמב״ם מקורטבא הוא חכם אחד בן עירו של רבינו ושמו כשמו וחיבר חבור בתפילין לבד שאילו רבינו לא בתפילין לבד חיבר או טעות הוא שנפל בתשובה זו מ״מ אנו למדים ממנה הצריך לנו לענין שיטת רבינו וכבר פשט המנהג בכל המקום אשר שמענו שמעם כדברי רבינו ורש״י ז״ל בסדר הפרשיות:

ואם החליף וכו׳ – בהקומץ מימרא דרב חננאל אמר רב (ד׳ ל״ד ב:):

תפלה של יד וכו׳ – שם ת״ר כיצד כותבין תפלה של יד כותבה על עור אחד ומניחה בבית אחד בעור ואם כתבן על ד׳ עורות והניחן בבית אחד יצא וצריך לדבק דברי ר׳ יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך ואסיקנא התם דהדר ביה ר״י:

כשהוא גולל הפרשיות וכו׳ – כבר נתבאר:

וכשמכניסין את הפרשיות וכו׳ – כבר נתבאר בראש הפרק.

ועל מ״ש רבינו כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער – כתב סמ״ג דבר זה להיפך בירוש׳ דמגילה הל״מ שיהו כותבין בעורות וכורכין בשיער וטולין במטלית וכן הוא בשימושא רבה. וי״ל לדעת רבינו דכיון דמוטב לכרוך השיער על המטלית מלכרוך השיער על הפרשה ואח״כ לטלות במטלית דאז לא יהיה המטלית מיושב כמו שהוא כשכורך השיער מעל למטלית יש לנו לומר דירושלמי ושימושא רבה לא אתו למימר אלא שצריך שיהיה שם כריכת שיער וטליית מטלית אבל לא לענין שיהיה קפידא על הסדר וכ״כ סמ״ק וא״ח והגהות מיימון דאין קפידא על הסדר:

ומ״ש: ושיער זה צריך להיות וכו׳ – ברייתא פ״ח שרצים (שבת ק״ח):

וכבר נהגו וכו׳ בשל עגל – כתוב בשימושא רבה כדי שיזכור עון העגל ולא יחטא.

ומ״ש: בשיער זנב – לפי שהוא ארוך ונאות לקשירה יותר משיער שעל גופו:

כשתופרים את התפילין וכו׳ עד שלהם – ברייתא פרק שמנה שרצים:

כשתופרים התפילין וכו׳ – כבר נתבאר בראש הפרק.

ומ״ש: והלכה רווחת וכו׳ עד או י״ד עושה – בשימושא רבה:

וכל התפירות וכו׳ – כ״כ גם הרא״ש ונראה שטעמם מפני שהם מפרשים כן מ״ש בשימושא רבה על מספר התפירות בר מדעייל ונפיק:

וצריך שיגיע החריץ וכו׳ ואם אין חריץ ניכר פסולות – ברייתא בפרק הקומץ (מנחות ל״ד:) וכתבה הרי״ף בהלכות תפילין ושוין שנותן משיחה וחוט בין כל אחד ואחד ואם אין חריצן ניכר פסולות:

ומ״ש: שצריך שיגיע החריץ עד מקום התפר – (שם דף ל״ה) אמר אביי צריך שיגיע חריץ למקום התפר רב דימי אמר כיון דמינכר תו לא צריך. ופרש״י וצריך שיגיע חריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה כלומר עד בית מושבו דהיינו תיתורא. והרא״ש כתב שי״מ שחריץ של שי״ן דהיינו חודה של שי״ן למטה יגיע עד איחוי התפר וכפי׳ זה נראה, ונהגו כשני הפירושים להגיע חריץ השי״ן וחריץ הבדלת הבתים עד התפירה לחומרא כאביי ודלא כרב דימי עכ״ל:

ומ״ש רבינו: שאם לא היה החריץ מגיע למקום התפר כשר והוא שיהיה ניכר החריץ – טעמו מדתני׳ בהקומץ (שם ל״ד) ואם אין חריצן ניכר פסולות משמע דכל שהוא ניכר כשר בכל גווני ואם כן כי אמר אביי צריך שיגיע חריץ למקום התפר למצוה אמר כן ולא לעכב ואע״פ שהמרדכי נסתפק בזה רבינו פשיטא ליה:

רחבה כאורך שעורה – כ״כ הרי״ף ז״ל:

ואורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש וכו׳ – בסוף פרק הקומץ (שם ל״ה:) וכמה שיעורייהו אמר ר״ל עד אצבע צרידא רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט רבה קטיר להו ופשיט שדי להו רב אחא בר יעקב קטר ליה ומתלית ליה. ונראה שרבינו מפרש אצבע צרידא אצבע אמצעי וברצועה של יד מיירי וקטר ליה ומתלית ליה היינו קשר באמצע צרידא ומתלית פירוש קושר סביב אצבעו ג״פ ורבה קטיר להו ופשיט שדי להו קאי ארצועה של ראש וקטר להו היינו שהיה מקיף הראש וקושר הקשר ושאר הרצועות פשיט שדי כלומר היה פושטן ומשליכן שיהיו תלויות לפניו.

ומ״ש רבינו: עד שיגיעו עד הטבור – נראה שכך היתה קבלה בידו. והטור כתב שיגיעו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה וי״א של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור:

וקשר זה צריך כל תלמיד חכם וכו׳ – פרקא קמא דחולין (דף ט׳) מימרא:

הרצועה של תפילין וכו׳ – בפרק הקומץ (מנחות דף ל״ה) אמר רבי יצחק רצועות שחורות הל״מ ואוקימנא לה מבחוץ אבל מבפנים מאיזה צבע שירצה חוץ מאדום משום גנאי ודבר אחר מאי גנאי ודבר אחר מבפנים איכא זימנין דמתהפכא. והא דאמרי׳ משום גנאי יש מפרשים שמא יאמרו שמיפה עצמו למצוא חן בעיני הזונות ודבר אחר כהני עכו״ם שעושין סימנין מבגד אדום. ורש״י ז״ל פירש גנאי שמא יאמרו מדם חטיטיו נצבעו ודבר אחר שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם. ורבינו כתב טעם דגנאי לבד ולא חשש לכתוב עוד או שמא לא היה בגירסתו.

ומ״ש: ולא יהיה אחורי הרצועה וכו׳:

העור שמחפין בו וכו׳ – פרק נגמר הדין (סנהדרין מ״ח:) ת״ר ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואף על פי שלא עבדן לשמה רשב״ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדנו לשמה ופסק כת״ק.

ומ״ש: עור מצה – פי׳ דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ:

ומ״ש: ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה:

אין עושין התפילין אלא ישראל וכו׳:

תפלה של ראש וכו׳ – בפרק הקומץ (מנחות ל״ד:) א״ר יוסי מודה לי רבי יהודה שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתים של ראש שטולה עור על אחד מהם כלומר דכשטולה עור אחד עליה נראה כבית אחת. והא שלח ר׳ חנינא משום ר׳ יוחנן תפלת ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא קשיא הא בעתיקתא הא בחדתא בחדתא כלומר שלא הניחן אדם לעולם וצ״ל דשל יד שעשאה של ראש בשעשה לה ארבעה בתים והכניס כל פרשה בבית אחד דאי לאו הכי פסולה דהא אם אין חריצן ניכר פסולה.

ומ״ש: וכן רצועה של תפלה של ראש וכו׳ – נלמד מהדין הנזכר בסמוך:

תפילין שנפסקו וכו׳ – שם (דף ל״ה) אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלן קיימות כשרה ורב חסדא אמר נפסקו שתים כשרה שלש פסולה אמר רבא הא דאמר מר שתים כשרה לא אמרן אלא זו שלא כנגד זו אבל זו כנגד זו פסולה וזו כנגד זו נמי לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה. א״ל אביי לרב יוסף ה״ד עתיקתא וה״ד חדתא א״ל כל היכא דכי מתלית בשלחא והדר חלים חדתא ואידך עתיקתא. ופירוש רבינו ברור הוא וי״מ בענין אחר וז״ל והר״י אסכנדרי ז״ל בביאור א״ח יש מפרשים הא מימרא דרב הונא שכל זמן שטבלה קיימת פי׳ התיתורא תהא קיימת בתפירותיה כולם כשרה ורב חסדא אמר אפילו נפסקו שתי תפירות עדיין כשרה שאין נפסלת אלא בפסיקת ג׳ תפירות אמר רבא הא דאמר רב חסדא דבפסיקת שתי תפירות לא מפסלא היינו דוקא כשנפסקו זה שלא כנגד זה שכל תפירה מי״ד תפירות יש לה פנים ואחור שאם נפסקת התפירה שמצד פנים תהא התפירה שכנגדה מאחור קיימת וכן אם נפסקה מצד חוץ תהא אותה שכנגדה מצד פנים קיימת אבל אם נפסקה מבפנים ומאחור שנמצאות שנעשו שתים זו כנגד זו מופסקות פסולה ולא אמרן בנפסקו שתים זו כנגד זו שפסולה אלא בחדתא שע״י שהם חדשות ועדיין לא נתיישב העור העליון על התחתון אלא על ידי חיבור התפירה שלמעלה ומלמטה הילכך כשניתקו שתי התפירות זו כנגד זו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שלא נשתייר לתיתורא במה שתתיישב פסולה ודוקא כשהיא חדשה אבל כשהיא ישנה ומתיישבת במקומה אחר חתיכת התפירות כשרה אפי׳ נפסקו שתי תפירות זו כנגד זו ונתן סימן לחדשות כל היכא דמתלי השלחא פירוש כל זמן שאוחזן בעור התיתורא ומתלי השלחא עורו מתפשט ונבדל מדביקותו העליון והתחתון וכשמניחו חוזר ומתיישב במקומו נקראים חדשים ופסולות אבל אם אוחז עור התיתורא ומושכו ואינו בא אחריו אלא עומד במקומו ואין נבדל העליון מהתחתון כשרות אפילו נפסקו שתים זו כנגד זו שכגון זה נקראים עתיקתא. עוד יש סימן אחר כל היכא דמתלי במיתונא פירוש כשמושך ברצועה התלויה בה ואתיא עור התיתורא אבתרה כלומר שנבדל עור התחתון מהעליון ע״י משיכתו נקראים חדתא ופסולות זו כנגד זו ואם אין נפסק התיתורא העליון מן התחתון ע״י משיכה כזו אלא עומד ומתיישב במקומו ואינו כווץ נקראים ישנות. זהו פי׳ סוגיא זו על דעת הרמב״ם ז״ל אמנם רש״י והרא״ש מפרשים בעור חיפוי הבתים עכ״ל. ודבריו מיוסדים על גי׳ רש״י ז״ל שהיא וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתא אבל בעתיקתא לית לן בה אבל גירסת הרי״ף היא כמ״ש לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה והיא גירסת רבינו:

רצועה שנפסקה וכו׳ – שם (ל״ה.) אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף איפסיקא ליה רצועה דתפילין אמר ליה מהו למקטריה אמר ליה וקשרתם שתהא קשירה תמה אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למתפריה ועיולי תפירה לגו אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר. ופירש״י דפשט ליה לאיסורא וכן דעת רבינו. וכתב הרא״ש ז״ל ומיירי ברצועה המקפת את הראש ואת הזרוע דהתם בעינן קשירה תמה:

ושיורי הרצועה וכו׳ – (ג״ז שם) א״ר פפא גרדומי רצועה כשרים ולא היא כלומר ואינן כשרים עד דליהוי בהו שיעורא:

ולעולם יזהר וכו׳ – שם אמר רב נחמן בר יצחק ונוייהן לבר ומוכח התם דקאי ארצועות שהן חלקות מצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהן: